#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שלז. גנב משל אביו וטבח לפני או אחרי מות אביו האם משלם ד' וה' ומדוע? 	אם טבח לפני מות אביו משלם ד' וה' אפילו לא עמד בדין אצל אביו שחמשה בקר אמרה התורה ואפילו חמשה חצאי בקר והטביחה היתה כולה באיסורא. אם טבח לאחר מות אביו פטור שלהתחייב צריך 'וטבחו' דמשמע כולו באיסורא, וכאן לא היתה הטביחה כולה באיסורא שהרי את חלקו מותר לו לשחוט.	"ב""ק עב."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שלח. האם אדם מוריש קנס לבניו? 	"בסוגיין מבואר שאדם מוריש קנס לבניו. הקשה ריב""א (תוד""ה סיפא) שבכתובות (מב, ב) אמרינן שאין אדם מוריש קנס לבניו. ותירץ דרבא ורב נחמן דהכא לית להו סוגיא דהתם וס""ל דיכול להוריש בשאר קנסות אע""ג דלא עמד בדין חוץ מקנס של אונס ומפתה שמבואר שם במשנה שאין יכול להוריש. ועוד נראה לר""י דלא פליגי, דהכא מיירי כשעמד בדין ואמרו לו חייב אתה ליתן לו וכבר יצא מכלל קנס ומורישו לבניו והתם כשלא עמד בדין. ור""י הלבן מפרש שכל קנס אדם מוריש לבניו ואיירי אפילו קודם שעמד בדין, ובכתובות מיירי לענין קרבן שבועה."	"ב""ק עב. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלט. למ""ד אינה לשחיטה אלא לבסוף: 1) למאי נפק""מ 2) האם יש הוכחה לשיטתו ממשנתנו שהשוחט חולין בעזרה חייב בד' וה' ומדוע? "	"1) נפקא מינה לענין המחשב בקדשים חוץ למקומם או חוץ לזמנן או מחשב שלא לשמן אינה מחשבה אא""כ חישב בסוף שחיטה <sup>קכו</sup>.<br>2) אין ראיה שאפשר להעמיד ששחט מקצת סימנין בחוץ וגמרן בפנים או שחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קכו.  והרשב""א  (ד""ה כיון)  כתב שנפק""מ לרבה  (חולין כט, ב)  בשוחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים, למ""ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף חייב ולמ""ד אינה אלא לבסוף פטור.</span>"	"ב""ק עב.-עב:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שמ. בשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו מדוע אין מאמינים לכת השניה במיגו שיכלו לפסול את הכת הראשונה שיאמרו שהם גזלנים? 	"כתבו התוס' (ד""ה אין) בשם ר""י דלא שייך מיגו אלא באדם אחד אבל בשני בני אדם לא שייך מיגו דאין דעת שניהם שוה ומה שיטעון זה לא יטעון זה, ועוד נראה דקצת דמי האי מיגו למיגו במקום עדים שהרי יש עדים כנגד האי מיגו להכחישם ואע""פ שיש כמו כן עדים עם המיגו אין בכך כלום, ועוד <sup>קכז</sup> דלא עדיף מיגו מעדים שאם היו עדים מסייעים לאלו לא היה להם כח להכחיש את אלו שהרי תרי כמאה וכ""ש מיגו.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קכז.  תיבת ""ועוד"" הוספה בתוס' עי' הת""ח ע""פ התוס' בב""ב  (לא, ב ד""ה וזו)  אמנם המהרש""א בב""ב  (שם)  הגיה למחוק מן התוס' שם תיבת ועוד, על פי התוס' כאן וס""ל שיש בתוס' רק שני תירוצים.</span>"	"ב""ק תוס' עב:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שמא. מדוע סובר רבא שעד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל ומה הנפק""מ בין הטעמים? "	"עד זומם חידוש הוא דהא תרי ותרי נינהו מאי חזית דציית להני ציית להני הלכך אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך. איכא דאמרי רבא נמי כאביי ס""ל ולמפרע נפסל וכאן טעמו משום פסידא דלקוחות, ואיכא בינייהו דאסהידו ביה תרי לחד ותרי לחד <sup>קכח</sup> אי נמי דפסלינהו בגזלנותא. להך לישנא דאמרת משום חידוש ליכא להך לישנא דאמרת משום פסידא דלקוחות איכא.<br>כתבו התוס' (ד""ה אין) בחד תירוץ דהוה מצי למימר [לדעת רב חסדא בב""ב] דאיכא בינייהו כל שטרי מלוה ומקח הבאין להוציא דלטעמא דפסידא דלקוחות נאמנים להוציא ולטעמא דחידוש הוא אינם נאמנים רק להחזיק. ובתוס' (ד""ה אי) כתבו דהוי מצי למימר דאיכא בינייהו לענין דיני נפשות או לאסור אשה לבעלה ולענין גיטין וקידושין ועדות החודש דלטעמא דחידוש אין לפוסלן למפרע ולטעמא דפסידא דלקוחות פוסלין למפרע לכל אלו. ובתוס' (ד""ה משום) כתבו די""מ דהא דחיישינן לפסידא דלקוחות היינו היכא דאיכא עדי מסירה דידעי שהשטר אמת ולפי""ז הוי מצי למימר דאיכא בינייהו היכא דאין אלא עדים החתומים על השטר. והתוס' חלקו על דבריהם.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קכח.  רש""י  (ד""ה תרי)  פירש ששניהם העידו לאחד עמנו היית ושנים אחרים לשני דליכא חידושא. התוס'  (ד""ה דאסהדו)  הקשו על פירוש זה ופירשו דמיירי כגון שאין הניזומין מסייעים אחד לחבירו שאין האחד יודע כלום בעדותו של חבירו שראה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה או בהודאה אחר הודאה ואלו שנים מזימים את שניהם. והרשב""א  (ד""ה דאסהידו)  כתב שר""ת לא גרס תרי בחד ותרי בחד, אלא תרי בחד, ולומר שלא הוצרכו להזים אלא האחד והשני פסלוהו מחמת גזלותא.</span>"	"ב""ק עב: - עג. ותוס'"		
